ארזי אטל

שם משפחה קודם:         אהרוני

תאריך לידה:     15/4/1915

מקום לידה:       פולין

תאריך פטירה: 10/10/2002

מקום פטירה:    דן

בן/בת זוג:         יעקב

בנים:    הורה של יהודה, ישראל , אשר

קבוצה / גרעין: גר. אחווה

ארזי אטל ז"ל

אטל נולדה בשנת 1915 בעיירה קטנה מיכלישקי לא הרחק מוילנה. הבית- בית מסורתי כשהאב מוצא את פרנסתו ממסחר בעצים. הימים- ימי מלחמת העולם הראשונה. כחייל נפל האב בשבי הגרמני. כשחזר משביו מצא את שאשתו- אם ילדיו נפטרה ממחלה קשה. הילדים, ארבע אחיות ושני אחים טופלו ע"י קרובי משפחה. בת שלוש הייתה אטל במות אמה.

את לימודיה בבית הספר היסודי עשתה בבי"ס יהודי פרטי בו למדו בעברית. סיימה את בית הספר התיכון בוילנה והמשיכה בבית ספר לאחיות, שם רכשה את מקצועה לחיים, שם גם הצטרפה לתנועת השומר הצעיר, ובמסגרתה יצאה להכשרה כהכנה לחיי קיבוץ בארץ.

באפריל 1939 עלתה ארצה, ישר אל חברי דן ששהו בגבעת השומר שליד כפר סבא. שם המתינו מאז 1933 לאישור העלייה על הקרקע. ואכן במאי 1939 הגיעה פלוגת החלוץ אל ארץ ירדן וחרמונים, משאת הנפש ואטל, האחות בין הראשונים. ביסודיות האופיינית לה רכשה כל פיסת מידע על המחלות הרווחות באזור, על הקדחת ומחלות המעיים. בדן פגשה את יעקב, אתו הקימה משפחה.

בשנת 1941 נולד הבכור יהודה ובשנת 1947 נולדו התאומים, אשר וישראל. במלחמת השחרור פונו הילדים לחיפה, אך אטל נשארה בדן כאחות המרפאה. את ילדיה זכתה לבקר רק אחת למספר שבועות, כהורים אחרים שלא התפנו עם הילדים. כאחות ליוותה את האירועים הביטחוניים: הפגזות, עליה על מוקשים, צליפות ועוד. כשנשאלה על תחושותיה בעת ריצה בתעלות הקשר השיבה: "לא היה לי זמן לפחד".

הבנים גדלו. סיימו את לימודיהם והתגייסו ליחידות מובחרות. מקור גאווה היו להוריהם ולקיבוץ כולו. מקור גאווה ודאגה. לא הייתה זו דאגת שווא: במרץ 1968 בקרב נגד מחבלים בכראמה נפל הבן ישראל. את כאבה נשאה אטל בדרכה המופנמת והעצורה.

מספר חודשים לאחר מכן זכתה בפרס עבודה של ההסתדרות. בדבריה בעת קבלת הפרס סיפרה על המשימה הקשה של אחות בקיבוץ ובכלל, ובקיבוץ על הגבול בפרט.

לאחר שנים רבות במרפאה עברה אטל למחלקת ההרכבה בדן ממטירים. שם הביאה לביטוי את התמדתה, שקדנותה והדייקנות האופיינית לה. היא המשיכה לעבוד שם גם כשנתגלתה מחלתה הקשה, עד שכלו כוחותיה. למרות המחלה המשיכה לשרת את עצמה כשהיא מחליטה לא להזדקק לעזרה.

בסוף 1998 נפטר בעלה יעקב. אטל מצאה ניחומים אצל בניה וכלותיה. הותירה אחריה שבעה נכדים ושבעה נינים.

יהא זכרה ברוך.