בן דב חדווה
שם משפחה קודם: סרקז'
תאריך לידה: 12/4/1914
מקום לידה: פולין
תאריך פטירה: 12/11/2002
מקום פטירה: דן
בן/בת זוג: יהושע (סבק)
בנים: הורה של נילי, חנוך וחיה
בן דב חדווה ז"ל
חדווה נולדה בעיר מלאווה שבפולין באפריל 1914. הוריה- אנשים דתיים, ובשושלת רבנים בעלי שם. האב, איש משכיל היה איש עסקים מצליח. שלושה אחים היו לה ושתי אחיות.
למרות התנגדות המשפחה, הצטרפה חדווה בנעוריה לתנועת השומר הצעיר ובמסגרתה קיבלה את חינוכה הציוני ואת ההחלטה לעלות לארץ. ערב עלייתה כבר חשכה אווירת העבים הקודרת מעל שמי אירופה, וההורים ברכו את בתם על החלטתה זו. הייתה זו פרידה לתמיד. ההורים, האחים, האחיות וכל בני ביתם נספו בשואה.
במאי 1939 עלתה חדווה על אניית מעפילים בדרכה ארצה. האנייה נעצרה על ידי הבריטים שאיימו להחזירה לאירופה. רק בלחץ ובהתערבות הנהגת הישוב הורשו העולים להיכנס לארץ המובטחת. חדווה הגיעה מיד לקיבוץ דן, שכבר עשה את צעדיו הראשונים בגליל העליון. הוקם מגדל, בתי מגורים וחומה, וכל זוג ידיים התבקש לתרום.
ב 1941 נישאה חדווה לסבק, שותפה לחיים במשך עשרות שנים. שנה לאחר מכן נולדה נילי וב 1946 נולד חנוך ונקרא ע"ש אביה של חדווה שנספה בשואה. כשפרצה מלחמת השחרור פונו ילדי הקיבוץ לחיפה וביניהם נילי וחנוך . חדווה החובשת התבקשה להישאר בישוב הספר, ואת כאב הפרידה מהילדים שמרה לעצמה.
באחד במאי 1948 הותקף הקיבוץ. תל דן שימש כעמדה ערבית ואש ניתכה ממנו על עמדות הקיבוץ- "עמדת הפורלים" ו"עמדת הברושים". אחד המגינים נפגע והערבים ריכזו אש כדי למנוע את חילוצו. חדווה החובשת זחלה לעברו וניסתה לחבוש את פצעיו. כשראתה שלא תוכל – זחלה תחת אש בחזרה לעמדת "הברושים", לקחה שמיכה וחזרה אל הפצוע. היא זחלה אתו עד שיצאו מתחום האש. לרוע המזל, פצעיו היו אנושים והוא מת מפצעיו. עובדה מצערת שאין בה לגרוע מהעזתה וגבורתה של החובשת הצעירה.
לאחר המלחמה באו ימים של שיקום ההריסות ופיתוח המשק. המשפחה חזרה והתאחדה ובשנת 1950 נולדה חיה'לה, קרויה על שם אמה של סבק ז"ל. חדווה עבדה כמטפלת, ומהחינוך עברה למתפרה, מקום בו התמידה שנים רבות.
בשנת 1994 נפטר סבק. חדווה נותרה לבדה והבדידות בבית הריק קשתה עליה מאד. זמן קצר לאחר שהתאלמנה נכנסה לסבדן ושם חייתה עד יומה האחרון.
בת 88 הייתה חדווה במותה, מותירה אחריה 3 ילדים, 10 נכדים ו 4 נינים
יהא זכרה ברוך.
