חברים

גבעוני חנה

גבעוני חנה ז"ל

חנה נולדה באוגוסט 1915 למשפחת רובין מחסידות חב"ד בעיירה דולהינוב, אז בפולין, היום בליטא, לא הרחק מוילנה. למדה בבי"ס יהודי לצד בית הספר הכללי, בוילנה. שם הכירה את השפה העברית. הצטרפה לתנועת השומר הצעיר ואף קיבלה קבוצה להדרכה.

בגיל צעיר נפטר אביה ממכות שהוכה ע"י בריונים, כשכל עוונו היה היותו יהודי. האם האלמנה המשיכה לפרנס את המשפחה מעבודתה כתופרת. היותה של האם בת למשפחה דתית לא מנע בעדה מלקבל בביתה בסבר פנים יפות את חבריה של חנה לתנועה. לקראת עלייתה ארצה הצטרפה חנה להכשרה עם קבוצת "בדרך" ובראשית 1934 עלתה ארצה, מלווה בברכת האם. באותה עת עלה גם האח וחנה יסרה את עצמה כל חייה על שלא בידה להביא גם את האם, שנותרה לבדה, לארץ.

עם בוא הקבוצה לארץ צורפה לאנשי דן בכפר סבא, שם חיכו לקבלת אישור התיישבות בגליל. כמי שהשפה העברית שגורה בפיו, לימדה גם את בעלה לעתיד שלמה את השפה, וכך הקימו את ביתם המשפחתי. חנה עבדה כעוזרת בית אצל נשות האיכרים בכפר סבא, ולמרות שלא הייתה מנוסה בעבודות הבית, עמדה לה חריצותה והיא הפכה למבוקשת.

מתחת למסווה השקט הייתה בה בצעירותה, מרדנות שהביאה אותה להשתתף בהפגנת הפועלים למען עבודה עברית, באותו הלילה עת בילתה במעצר, יחד עם חבריה, בשירה וריקודים.

ב 1935 נולדה הבת הראשונה של הקיבוץ, בתם של שלמה וחנה – יהודית.

עוד בכפר סבא עבדה חנה במכוורת וכאשר הגיעה לדן ביום העלייה על הקרקע המשיכה זמן מה בעבודתה זו. ב 1943 נולד משה, בעצם ימי מלחמת העולם השנייה, כאשר השמועות על גורל יהודי אירופה התחילו להגיע.

חנה עבדה כמטפלת בבתי ילדים, ובמלחמת השחרור הייתה בין המבשלות שהביאו אוכל חם ללוחמים בעמדות. במסירות האופיינית ותוך סיכון עצמי. בשנת 1949 נולד בן הזקונים יצחק.

אשה שקטה וצנועה הייתה חנה. נכונה להושיט עזרה לכל אדם. אכפתניקית, שדומה שצער העולם על כתפיה והעיקר- "להיות בסדר".

שנים רבות עבדה במתפרה, עד אשר לא עמד לה יותר כוחה.

שנותיה האחרונות היו קשות לחנה ולמשפחה. כל עוד שלמה היה בחיים סעד אותה והיה בכך דוגמא ומופת. בניה ונכדיה הרבו לבקרה והשפיעו עליה רוב אהבה.

חנה השאירה 3 ילדים, חתן וכלות, 11 נכדים ו 8 נינים. בת 87 הייתה במותה.

יהא זכרה ברוך.