רוזן שרה

שרה רוזן (ספירו) נולדה למשפחה מסורתית אמידה. הבת הבכירה בין שלשה ילדי המשפחה. בצעירותה נפטרה עליה אמה ושרה הרגישה אחריות רבה למשפחה. דרכה היעודה כדרכן של בנות ממשפחות יהודיות, הייתה חינוך בגימנסיה פולנית ונשואים לאדם בן מעמדה.
שנתיים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה נולד לשמחתם הבן. אך הגורל רצה אחרת. סערת המלחמה טלטלה את המשפחה הצעירה טלטלה עזה. התחיל מסע ייסורים ברוסיה בתור פליטים, ובהמשך כשבויי מלחמה אזרחיים (אוסטרים) במחנות עבודה. תקופת המלחמה הייתה קשה מנשוא, דחקות, עוני, רעב וקור היו מנת חלקה בערבות קזאכסטן.
מנת הסבל הוגדשה ע"י מהלומה נוספת של פטירת בעלה והיא נותרה לבד עם ילד בן חמש. מאז הופנו כל מעייניה ומאמציה לקיומו הפיסי, דאגה מתמדת וסיכון רב בחיפוש אחר מזון על מנת לשבור את רעבונו.
המלחמה הסתיימה, אך השחרור המיוחל בושש לבוא. בחלוף שנתיים לגמר המלחמה ותשע שנות שהייה בברית המועצות שוחררה עם המשפחה. אחרי נסיעה ארוכה רבת תלאות ומורטת עצבים הגיעו לוינה, שם התקבצו שרידים, ניצולי החורבן. קשה הייתה ההסתגלות לחיים החדשים כשבראש דאגותיה היה חינוך הבן , והיא השיגה דירה עצמאית שקטה והתחלה של ביסוס כלכלי.
מהר התברר לה שהאנטישמיות בוינה לא נעלמה אלא התחילה שוב להרים ראש. בעידודה של בעלה השני שמעון ז"ל היא מחליטה למלא את שאיפות בנה היחידי בן ה-15 חניך "השומר הצעיר" לעלות לבד ארצה. שנה לאחר מכן, בעקבות הבן עולים גם שרה ושמעון ומגיעים לקיבוצנו. הייתה זו החלטה קשה ואמיצה לנסוע לארץ שחשבוה למדבר אחד גדול ולהתחיל בצורת חיים שונה וזרה לה לחלוטין. אהבתה הגדולה והגעגועים לבנה הכריעו את הכף בכיוון העלייה.
שנותיה הראשונות בקיבוץ היו קשות. הודות לעקשנותה ולרצונה העז הסתגלה לחיי הקיבוץ והתערתה בחברה. שרה הצטיינה בחריצותה בכל מקום שעבדה ואלו היו רבים- מחסן חברים, מיון תפוחי עץ, מועדון לחבר, מזנון וממטירים. במיוחד הצטיינה בארגון וניהול מועדון החבר. כאן הצליחה להקים נווה של תרבות להנאת החברים. שרה מטבעה הייתה עליזה ומעורה בחיי החברה. הרבה אושר ונחת הסבה לה משפחתה של בני ורינה והיא לוותה אותם בדאגה אימהית האופיינית לה. בשנותיה האחרונות התרופפה בריאותה, מחושים ומחלות קשות פקדוה כוחותיה הלכו ואפסו את שלבה פסק להלום.
יהא זכרה ברוך.